שפטולוביץ' נ' אפקס סופר מיגון בע"מ

פסק דין

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים בפנינו היום, הרינו קובעים כך:

התובע רתך במקצועו הועסק בנתבעת העוסקת בייצור דלתות פלדה.

מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי התובע החל את עבודתו בנתבעת בחודש מאי 2004 וכי עבודתו נפסקה ביום 1.11.10.

בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לנסיבות הפסקת העבודה: בעוד התובע טוען כי הוא פוטר ללא הצדקה וללא שימוע, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר לאחר "שנתפס" בגילופין ולאחר שניתנו לו אזהרות בענין זה.

נקדים ונציין כבר כאן כי לטעמנו אין מדובר בהתפטרות אלא בפיטורים. בהקשר זה מקבלים אנו את גירסת הנתבעת לפיה הסיבה שהובילה להפסקת עבודתו של התובע על ידה היתה העובדה שהמנהל הישיר של התובע התרשם כי התובע מצוי בגילופין וכי המשך עבודתו בנסיבות אלה עלול לסכן את התובע ולגרום סיכון בעבודה.

הטעם להתרשמות זו נעוץ, בין היתר, בכך כי מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי התובע היה רתך מצויין ועל כך אין מחלוקת, כי לנתבעת יש קושי לאתר רתכים מתאימים וכן בעדויות שנשמעו בפני בית הדין בכל הנוגע למצבי שכרות שיוחסו לתובע עוד בשנת 2006.

עם זאת, ברור כי היוזמה להפסקת עבודתו של התובע על רקע ההתרשמות של הנתבעת כי הוא שתה לשוכרה היתה של הנתבעת ויתכן שאף מטעמים מוצדקים.

הנתבעת לא טענה בכתב ההגנה כי יש לראות בכך פיטורים המצדיקים שלילה או הפחתה של פיצויי פיטורים בשל עבירת משמעת, שכן הנתבעת הטעימה בכתב ההגנה כי מדובר בהתפטרות.

על אף שהתובע התנגד להרחבת חזית ולמען שלמות ההכרעה מוצאים אנו לציין כי אף לו היתה הנתבעת טוענת כבר מלכתחילה כי פיטורי התובע נעשו בעטיה של הפרת משמעת המצדיקה שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים, בנסיבות כפי שהוצגו בפני בית הדין, הרי שלא היה מקום לקבל טענה זו.

ראשית יאמר כי העובדה שקיימת הצדקה לפיטוריו של העובד אינה גוררת בהכרח את הסנקציה הקיצונית ביותר של פיטוריו לאלתר ושל שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת:

הנתבעת לא הציגה ראיות ברורות וחד משמעיות לגבי חומרת מצב השכרות הנטען של התובע.

מהראיות עולה כי הנתבעת אף הסכינה בעבר עם מצבים דומים של התובע שארעו, לטענתה, עוד בשנת 2006 ובחרה להבליג עליהם.

לא הוכח כי בפועל נגרם נזק לנתבעת ובודאי שלא הוכח כי התובע התכוון בכוונת מכוון לגרום נזק לנתבעת, מה עוד שמהראיות עולה כי בעת הארוע התובע התמודד עם בעיות אישיות ובכלל אלה מחלת אשתו אשר למרבה הצער אף נפטרה.

בנסיבות אלה סבורים אנו כי אף לו טענה נתבעת לעבירת משמעת של התובע הרי שעל פי הנסיבות שהוכחו, לא היה מקום להורות על שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים ואף לא על שלילה חלקית וניתן היה "להסתפק" בפיטורים ושלילת הזכות לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

לאור האמור אנו קובעים איפא כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו שהשתרעה על פני 78 חודשי עבודה. משמע התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 38,688 ש"ח (5,952 x 12 :78).

אשר לתשלום עבור חלף הודעה מוקדמת - הרי שלאור קביעתנו לפיה היתה הצדקה לפיטוריו של התובע לאלתר ולאור עקרונות תום הלב סבורים אנו כי יש לדחות את התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

אשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר הרי שהפרשים אלו נתבעו בגין עבודה בשעות נוספות. זאת שעה שהנתבעת מנגד טענה כי התובע אינו זכאי לסכומים הנתבעים שכן הוא לא הביא בחשבון את מלוא זמן ההפסקות שניתנו לעובדים.

אנו סבורים כי יש לקבל את עמדת התובע ביחס לרכיב תביעה זה. שכן, בדוחות הנוכחות ניתן למצוא תימוכין דווקא לגירסת התובע ויש בהם כדי לסתור את גירסת הנתבעת כאמור לעיל: מדוחות אלה עולה כי לעובדי הנתבעת ניתנה הפסקה במהלך יום עבודה של מחצית השעה בלבד ולא מעבר לכך. פרק זמן שהובא בחשבון בתחשיביו של התובע.

לאור זאת אנו מקבלים את התביעה לתשלום בעבור הפרשי שכר וקובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בסכום הנתבע בסך של 3,519 ש"ח.